פסק-דין בתיק ע"ר 37949-07-12

1.         לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת ריכטמן מיום 9.7.12, אשר לא התירה צירופו של נתבע נוסף - עובד המערערת.

            נבהיר כי המשיבה הגישה כנגד המערערת תובענה לתשלום דמי גמולים בגין חשבון בקרן השתלמות המנוהלת על ידי המשיבה, לזכות העובד, מר אסף כהן (הוא העובד שצירופו התבקש).

2.         בדיון המוקדם שהתנהל בפני הרשמת, ביקש נציג המערערת שכתב התביעה יתוקן וכי העובד יוסף כתובע נוסף, על מנת שהנתבעת לא תהיה חשופה לתביעה נוספת.

            המשיבה, היא התובעת, התנגדה לבקשה וטענה כי על פי הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, היא רשאית לתבוע ממעביד סכום כסף שהוא חייב לה ואין כל חובה לצרף את העובד להליך.

            לאחר שהרשמת שמעה את טענות הצדדים, החליטה שאין מקום לצרף את העובד כתובע נוסף וזאת מנימוקי המשיבה.

3.         לטענת המערערת, יש לצרף את העובד, מאחר שהוא לא ייפה את כוחה של המשיבה לפעול בשמו ובמקומו והוא אף יכול להגיש תביעה בעצמו, כך שהמערערת תהיה חשופה לשתי תביעות. לטענת המערערת, יש לקבוע כי רק למשיבה או לעובד יש זכות בלעדית לתובע אותה בגין דמי הגמולים החסרים. עוד טוענת המערערת כי ישנו חשש שינתנו שני פסקי דין כנגדה, הן בתביעה שיגיש העובד והן בתביעה של הקרן כנגדה. טיעוני המערערת נסמכים על הוראות תקנות 15, 16 ו - 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א - 1991. בנוסף, לטענת המערערת מדובר בשאלה משפטית סבוכה וחדשנית.

4.         לטענת המשיבה, יש לדחות את הערעור ממספר טעמים. ראשית, הטענות בערעור מהוות הרחבת חזית וזאת מאחר שבכתב ההגנה (סעיף 9) נטען שהמשיבה נכנסת בנעלי העובד ובאה תחתיו. לגופו של ערעור, נטען כי השאלה שהמערערת מציגה כשאלה חדשנית כבר הוכרעה על ידי המחוקק, בחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, ובפסיקת בתי הדין לעבודה. על פי הדין, כאשר נוצר חוב דמי גמולים, זכות התביעה נתונה הן לקופת הגמל והן לעובד ואף נקבע כי זכות התביעה של הקופה עדיפה. בעניין זה המשיבה הפנתה לפסיקה לפיה דרך המלך בתביעת חוב דמי גמולים היא בתביעת החוב על ידי הקרן ולא בתשלום החוב לידי העובד.

            ביחס לפסקי הדין אליהם המערערת הפנתה, בטענה שהם מעידים על כך שיכול ותחויב פעמיים בגין אותו חוב - המשיבה טענה כי אין מדובר בפסקי דין שניתנו לגופו של הליך, אלא בפסקי דין שניתנו בהעדר הגנה.

5.         לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים אנו סבורים כי יש לדחות את הערעור. להלן הנימוקים להחלטה זו -

א.         השאלה אם לצרף בעל דין להליך נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. במקרה זה, מדובר בצירוף של תובע, בניגוד לדעתה של התובעת, היא המשיבה בערעור.

            מאחר שהתובע הוא המביא את עניינו בפני בית הדין, אין מקום לכפות עליו תובע נוסף שלא ברור מהי תרומתו להליך ולבירור המחלוקת.

ב.         מעבר לכך, השיקול בצירוף בעל דין הוא האם אי צירופו עלול להביא למצב בו המחלוקת לא תפתר בשלמותה ובאופן היעיל ביותר (השוו: דב"ע שן/ 61-4 המוסד לביטוח לאומי - קופת חולים מכבי, פד"ע כב 3 (1990)).

                        לא מצאנו במה צירופו של העובד כתובע נוסף, יתרום לבירור המחלוקת בין הצדדים ובמה תפגע זכות מזכותם של הצדדים או של העובד, אם לא יצורף. אף המערערת לא טענה שיש בכך לפגוע בבירור הסכסוך וכל שטענה הוא שאי צירוף העובד יעמיד אותה במצב של "סיכון כפול". לנושא זה נתייחס בהמשך. בשלב זה, נעיר ששיקול זה אינו מסוג השיקולים הרלוונטיים בצירוף תובע.

ג.          זאת ועוד - אין זה המקרה בו תובע שאינו צד להליך מבקש להצטרף אליו. המצב בפנינו הוא שהמערערת, שהיא הנתבעת, מבקשת לצרף את העובד כתובע נוסף. בהתחשב בכך שכלל לא ברור אם העובד מעוניין בכך, אין מקום לכוף על המשיבה - התובעת ועל העובד, ניהול הליך באופן שיתאים רק למערערת. בהקשר זה נוסיף ונציין שמהנספחים לתגובת המשיבה עולה שהעובד מודע להליך, כך שיכול היה לבקש להצטרף להליך, אך בקשה כנ"ל לא הוגשה. אף זהו טעם שלא לקבל את הערעור.

ד.         לגופו של ערעור - על פי הדין, כאשר מעביד אינו מעביר דמי גמולים לקופת הגמל, זכות התביעה בגין חוב זה נתונה הן לעובד והן למעביד. ר' לעניין זה הוראות סעיפים 19א' ו - 28 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן - חוק הגנת השכר). נדגיש שסעיף 28(א)(2) לחוק הגנת השכר קובע במפורש את זכותה של קופת הגמל לתבוע את המעביד בגין חוב דמי גמולים.

                        על יסוד הוראות אלה, קבע בית הדין הארצי כי משהמעביד הפר את חוזה העבודה על ידי אי ביצוע תשלומים לקופת הגמל, קמה לעובד זכות לתבוע את ביצוע התשלומים (דב"ע תשן/ 3-66 שקריאת - רחמים, פד"ע כב 13 (1990); להלן - פרשת שקריאת).

                        בנוסף, נפסק שקופת הגמל חייבת לפעול על מנת למנוע או לפתור מצבים של פיגור בתשלומים של דמי גמולים על ידי המעביד, וזאת מעבר למשלוח הודעות למעביד (דב"ע נו/ 6-10 איילון חברה לביטוח בע"מ - אנוך, פד"ע לב 629 (1997).

                        מכאן, שכאשר נוצר חוב בגין אי תשלום דמי גמולים לקופת גמל, קמה זכות תביעה הן לעובד ולהן לקופת הגמל ואין סתירה בין שתי זכויות אלה.

ה.         החשש שהמערערת הציגה, כאילו היא עלולה להיות מחוייבת פעמיים, אינו מבוסס. החוב הוא חוב אחד - חוב דמי גמולים לחשבון המתנהל על ידי קופת הגמל, לזכות העובד. העובדה ששניים יכולים לתבוע בגין חוב זה, אין משמעותה שהמעביד ישלם פעמיים בגין אותו חוב. ההסדר שנקבע על ידי המחוקק, לפיו שניים יכולים לתבוע את אכיפת חובתו של המעביד לשלם את דמי הגמולים, נועד לאכוף את הוראות הדין בנושא החסכון הפנסיוני. אין ללמוד מכך שלמעביד קיימת חובה כפולה לשלם דמי גמולים, הן לעובד ולהן לקופת הגמל.